פס"ד בעניין היטל השבחה

1)         על-פי המוסכם בין הצדדים, השאלה שבמחלוקת בערעור זה היא:

"האם ניתן לחייב את העורר, מר גליקמן, בהיטל השבחה וכפועל יוצא מכך הוא זכאי לקבל אישור מהועדה לצורך העברת זכויות".

2)         העורר, חגי קליגמן, (להלן: "העורר" או "גליקמן") החל את ההליכים במסגרת עתירה מנהלית נגד המשיבה, הועדה המקומית לתכנון ולבניה "לודים" (להלן: "המשיבה" או "הועדה").

            בית-המשפט המחוזי סבר שאין לו סמכות לדון בעתירה המנהלית ובהמלצתו הועבר הדיון לבית-משפט זה כערעור היטל השבחה.

3)         באי-כוח הצדדים הגישו סיכומים משפטיים ארוכים ומפורטים, זה בכה וזה בכה, כאשר לדעתי, הפתרון מצוי בלשון החוק הרלבנטי, היינו, בלשון סעיף 2(א) של התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה (להלן: "החוק"). להלן נוסחו של הסעיף, בחלקיו הרלבנטיים לדיון הנוכחי: "חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל השבחה לפי האמור בתוספת זו (להלן - היטל); היו המקרקעין מוחכרים לדורות, ישלם החוכר את ההיטל;...".

            ההדגשות הן שלי והן מכוונות:

            היינו, היטל השבחה יכול לחול רק על בעלים של מקרקעין ורק על חוכר של זכויות במקרקעין. הא, ותו לא.

4)         ידוע הכלל הפרשני הלועזי, החל גם במשפטנו:

            "IN CLARIS NON FIT INTERPRE TATIO" כללים ברורים אינם טעונים פירוש.

            (ר' ג.טדסקי "קוצר הכלל המשפטי ונאמנות הפרשן" מסות במשפט, 1978, עמ' 1).

            גם הנשיא מ.לנדוי מחזיק בדיעה דומה, כפי שכתבה בהחלטתו במסגרת ע"א 319/74 פד"י ל(1) 454: "לשון החוק כה ברורה שאני מתקשה להאריך בדבור על ההשגות השונות שהועלו בשתי ההחלטות שבערעור ובטענותיהם של המשיבים לפנינו" (שם, בעמ' 457).

            אני מבקש, בענווה רבה, להצטרף לדעת גדולים (פרופ' טדסקי והשופט מ.לנדוי), ולאמץ את פרשנותם והשקפתם המשפטית להחלטתי הנוכחית.

5)         קראתי את סכומי בא-כוח הועדה הכוללים, בין-השאר, טעון לפיו "טיבן של הזכויות ילמד לא רק מתוך החוזה, אלא אף מתוך התנהגות הצדדים ותפיסתם את מהות החוזה".

            (עמ' 5 רישא לסיכומים).

            איני מסכים להשקפה זו לפיה עטם של הצדדים מכיל בחובו יכולת ליצור זכויות קנייניות.

            סעיף 161 לחוק המקרקעין קצר הוא וקולע:

            "מתחילת חוק זה אין זכות במקרקעין אלא לפי חוק".

            ויודגש: לא נאמר לפי חוק זה, אלא לפי חוק.

            משמע, ניתן ליצור זכויות במקרקעין לפי חוק כלשהוא, אבל- חוק הוא חוק, והסכם הוא הסכם, ואין מלכות נוגעת במלכות.